עצב הוא רגש מעט מתעתע
הוא למעשה תוצאה של רגש אחר או תחושה אחרת
וישנם מספר סוגי עצב, אתם אנסה לפרט כאן:

עצב ראשוני הוא העצב המגיע בעקבות כל החוסר הקיים בעולם הזה, מעצם היותנו בגוף
כ-נשמות לא חסר לנו דבר, אולם מרגע כניסתנו לגוף, חסר לנו: אוכל, מגע, אהבה, בית/מחסה ועוד.
העצב הזה הוא כמו מנגינת רקע תמידית הקיימת בעולם. יש המקורבים אליה יותר ברוח- הם אלו הנוטים למלנכוליה ויש הרחוקים ממנה…
את העצב הזה במובן מסוים לא ניתן לשנות. זהו עצב בסיסי ראשוני, מעצם קיומנו~ מרגע הפרידה מהרחם הקוסמית~ ומרגע הכניס אל הרחם הפיזית- כנשמה (סביב חודש 7 של ההריון כך אומרים).

הדבר שהכי עוזר בהתמודדות עם המצב הזה, הוא מתן משמעות לסבל ולחיים כפי שיעץ ויקטור פרנקל בספרו 'האדם מחפש משמעות'.
כך גם ממקום אחר, כפי שמציע הבודהיזם, בתפילה מי ייתן והסבל שלי יפטור אחרים מסבל או שדרכו אלמד יותר לעזור לאחרים. כך אולי יש מעט משמעות לסבל.
סבל מגביר חמלה ואנושיות וכן חוסן ויכולת לעזור מתוך ידע וניסיון אישי.

יש גם עצב אחר הנובע מכעס מחוסר שביעות רצון מאי קבלת המציאות. לדוגמא אדם שרצה תפקיד מסוים ועצוב שלא קיבל אך זה עצב שמסתיר בתוכי כעס לפעמים או תחוש
קורבן נעשה לי עוול הביע לי לקבל ועד
עצב כזה לא יקדם אתכם בהתפתחות האישית כי אם יתקע אתכם בלופ של סיפור בראש
הדרך לצאת מזה היא להכיר במכלול הרגשות הקיימים להכיר בכעס ולקחת אחריות על הרגשות שלנו והחלק שלנו הסיפור
לא להאמין לסיפור של הקורבן

סוג העצב השלישי הוא כאשר נחשפים לסבל כזה של אדם אחר או הרבה אנשים
במקרה כזה ההמלצה היא כפי שמציעות מסורות רוחניות רבות לחפש את הסבל בתוכנו גם אם קיים בקטן או בצורה מעט שונה לרפא אותו בפנים ולדעת כי זה מייצר גלי ריפוי המהדהדים אל אותו אדם. לדוגמא אדם שחווה אובדן מחפש מתי אנחנו חווינו אובדן ומרפא עוד חוויה זאת בתוכנו
וכמובן תמיד ניתן לחזור לתרגול הטוב הבודהיסטי של טונגלן לשטוף את הסבל של האחר ולהציע לו אור לבן בהיר של אהבה ללא תנאי (ניתן לקרוא בפרק -:12 של ספר החיים והמתים הטיבטי)  או לתרגול האופונופונו (לקריאה בספר אפס מגבלות)

נכתב בשיתוף ההדרכה שלי
#נוכחותלבנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *