הישות ההישרדותית והישות המוארת
**תקשור**
העולם הזה הוא בין המיוחדים בגלקסיה בשל הערבוב שלו בין אור וחומר.
אנו אומרים אור ולא רוח.
אור הוא תדר גבוה החובק בתוכו מודעות. בעולם הזה המודעות מבקשת הגשמה בחומר.
החומר הוא תדר דחוס, הזקוק לניצוצות אור, כדי שהיה חי, חיוני אנרגטי, אחרת הוא בעצם מת.
כלומר חומר ללא אור ללא רוח חיים הוא מוות.
ישנם כוכבים בהם יש חומר בלבד ואין שם חיים.
וישנם מקומות בגלקסיה רק של אור, של מודעות גבוהה. ואין שם אפשרות להגשים רעיונות, אלא בדמיון בלבד, אין שם אפשרות לגעת אלא בדמיון בלבד, אהבה קיימת כפוטנציאל ללא מימוש גשמי.
על כן העולם שלכם הוא מיוחד.
הערבוב הזה מביא יתרונות וחסרונות, כמובן כמו כל דבר.
היתרון הוא האפשרות להגשים את הרוח בחומר. החיסרון הוא הבערות, מכיוון שהצרכים החומרים וההישרדותיים הופכים לשליטים על התודעה. להשתחרר מהם- דורש אומץ רב, כּוונה אמיתית, צניעות וחמלה.
מעטים אלו המצליחים עד הסוף להשתחרר מהפחד ההישרדותי לחלוטין.
כל פעם שמגיע איום- תוכלו לבדוק היכן אתם מול הנושא הזה. איום זה מלחמה/ אסון טבע/וכד', אבל גם איומים קטנים ואישיים יותר נטישה/איום על פרנסה וכד'.
ניתן לומר כי יש בכם ישות הישרדותית וישות מוארת והיחסים בינהם הם אלו שצריכים עבודה, או ליתר דיוק התבוננות ומודעות.
ככל שתצליחו לרתום את הישות ההישרדותית לפעול למען האור ולא ההפך- תוכלו להשתחרר מכבלי האגו- מהבערות.
המצב ההופכי הוא: כאשר הישות המוארת פועלת כדי להשיג צרכים הישרדותיים כמו ביטחון פרנסה אהבה מגע וכד. במקרה זה התודעה אינה חופשיה.
אין זה דבר של מה בכך, לשחרר את התודעה מהכבלים ההישרדותיים.
ובמסע הזה כל דבר הוא הזדמנות בדרך (בדרך לתודעה חופשית)
כמובן שאפשר לדאוג לביטחון ולשאר הצרכים, אך לא להפוך אותם למטרה ולא לתת להם שליטה.
כשהם שולטים נכנסים: חרדה, דיכאון וחוסר תפקוד או לחילופין תפקוד למען אינטרס אישי המגיע למצב אשר פוגע באחרים בשל כך.
נניח לרגע… שהגעתם לרגע והשתחררתם באופן יחסי. הפכתם לתודעות חופשיות,
אם כן, זה הזמן שלכם לחגוג, להנות ולבטא את האור בכל דרך שתחפצו.
גם כאן יתפגשו שיעורים; להסכים לחגוג -לרבּים מכם זה שיעור,
בעיקר אלו מול הכאב הגדול בעולם.
אולם עליכם להבין כי כאשר אתם חוגגים את קיומכם ומבטאים מתנותכם, כל השבט שלכם, הקהילה שלכם כולה זוכה.
לכן למעשה אנו רותמים את הביטוי של האור בחומר והחגיגה הזו למען הכלל.
זה כל הסוד.
החיבור בין האישי לקולקטיבי ואיך לעשות זאת.
לאחר שפעלנו במישור של היחסים של שתי הישויות בתוכנו ההישרדותית והמוארת, נפעל בחיבור שבין האישי לקולקטיבי. וכמובן זה יכול לקרות גם בד בבד.
ומדוע צריך לידה חיים ומוות ושוב ושוב?
יש סיבה שמקבלים פרק זמן מסוים לחיים. הזמן הזה הוא המדויק להגשמה ספציפית של כל נשמה, אפשר לומר או תודעה שנמצאת בגוף, הזקוקה להגשים משהו ספציפי בכל גלגול.
אנו לא יכולים לבטא את האינסופ שלנו בו זמנית, לכן כל גלגול, כל נשמה בוחרת איכות להתמקד בה, שהיא השיעור שלה/התיקון שלה (ניתן גם לראות זאת במפת הצבעים האישית)
ברגע שרוב השיעור נפתר הנשמה תמשיך הלאה..
ההמשך שלה תלוי ברמת התודעה שלה ובשיעורים הבאים אשר מחכים לה.
על פי רוב היא תתגלגל שוב עם השיעור הבא של החוויות שצברה ולמדה עד היום. כמו גרעין של מידע הקיים בה -הנקרא גם קארמה.
מי שסיים לגמרי, נפתחות בפניו הרבה אפשרויות; חלקן כוללות להיות מדריכים רוחניים שלא בגוף עבור האנשים בעולם הגשמי.
כי בכל זאת זו שרשרת … שרשרת קיום…
מהיכן הנשמות באות?
בפשט ניתן לומר כי היה היתה פעם תודעה אחת גדולה ואינסופית של
אהבה~ חופש ~ יצירה ועוד. בתוכה היו פוטנציאלים של הוויות, אשר היו מתקשרות בינהן בטלפתיה, כי למעשה כולן היו אחת.
לפי קרבה 'גאוגרפיית' היו קשרים חזקים יותר וחלשים יותר.
יום אחד נעור הצורך בתודעה האינסופית הזו להתממש גם חומרית ומתוכה ניתן לומר כמטאפורה נולד עולם נברא העולם.
ורסיסי הפוטנציאלים שהיו מאוחדים בתודעה אחת בתוכה התפזרו ביקום בתוך גופים. הכוונה שלה יצרה את שרשרת החיים, כי זה היה הכי מתאים.
כל שביקשה היה לבטא עצמה גם בחומר לחגוג את הוויתה.
וברמה העמוקה ביותר זה מה שאתם מבקשים בעומק הנשמה.
לא ציפתה היא שהחומר ישלוט בתודעה ושיהיה צורך בתהליכים כדי לצאת לחופשי.
יחד עם זאת, היא גם גילתה שהיא מרוויחה המון מתהליכים אלו. ובכל פעם שמשהו משתחרר מישות ההישרדותית בתוכו, גם היא מתרחבת או מקבלת עומק או גון צבע נוסף. זה מוזר לומר אבל האינסופיות שלה גודלת מתרחבת, נהיית עמוקה יותר ועוד.
על כן זוהי תכלית הקיום בעולם שלכם.
מימוש האור בחומר כדי להפיח רוח חיים כדי לאפשר אינסוף ביטויים של התודעה האינסופית זו הייתה בקשתה.
איתכם במסע,
#נוכחותלבנה
