ואילו הדרך הרוחנית מטרתה  לסייע לנו להכיר את החלק הנצחי של התודעה, ועם התרגול הרוחני, נחווה עוד ועוד 'גלימפסים' ניצוצות של הריקות המלאה.

ללכת בדרך רוחנית ללא עבודה פסיכולוגית יכול בהחלט להביא אותנו לחוויות רוחניות משמעותיות, אך ללא נפש יציבה, אתיקה המעוגנת ביכולת פסיכולוגית, יכולת לנהל קשרים אינטימיים בריאים, חוויות אלו לא יהיו מספיקות.

כך שגם אם יש חוויה רוחנית איכותית במדיטציה, ללא ריפוי של הילד הפנימי, טראומות , ותכנים פסיכולוגים אחרים, עלולים להיווצר פערים באישיות. (וכך נולדים כל אותם מורים רוחניים גדולים אשר שמענו עליהם והביאו מצד אחד הרבה אור ומצד שני התעללו או נהגו באופן לא מוסרי עם תלמידים ותלמידות.)

לכל אחד מאיתנו יש פצעים בנפש לרפא, לצורך כך יש להיעזר בעבודה פסיכולוגית ורצוי בנוכחות מטפל. כיון שהריפוי השלם קורה בתוך מסגרת של קשר.

גם אם לעיתים לא ברור למה ממשיכים לבוא כל שבוע לטיפול, למעשה הרבה מזה, זה כדי לבנות את הקשר הטיפולי אשר הופך בעצמו לחוויה מרפאת- לפעמים יותר מאשר התוכן של המפגש.

אם כך למה כדאי גם עבודה רוחנית? למה לא מספיק רק עבודה פסיכולוגית?

זאת מכיון שמעבר לגוף, ומעבר לנפש, יש לנו כאמור עוד חלק של תודעה נצחית, בבודהיזם קוראים לו טבע הבודהא, אחרים קוראים לו אור, ניצוץ אלוהי ועוד

פסיכולוגיה לבדה לא תסייע לנו להכיר את החלק הזה שבנו. שהוא -אנחנו -כיון שלאחר המוות הוא ממשיך איתנו, בעוד הגוף והנפש מתפרקים…

להכיר את החלק הזה מביא לחיינו ביטחון, השראה, יצירתיות, מודעות, חמלה אהבה ללא תנאי ועוד. בעיקר מביא לנו את עצמינו בחזרה מתלאות היום יום.

לסכום,

עבודה פסיכולוגית מרפאה את ציפור הנפש. הריפוי קורה בתוך מסגרת של קשר, ולכן מומלץ תמיד למצוא את המטפל שיש לכם חיבור איתו.

עבודה רוחנית מביאה אותנו הביתה לעצמינו האמיתי, מסייעת להכיר את טבעה הנצחי של התודעה. זה לא קורה בבת אחת, אלא כמו שמורי סוגיאל רינפוצ'ה נהג לומר גלימפס אחרי גלימפס אחרי גלימפס.

חלק מהמדריכים הם ישויות אור שלא היו בגוף ,חלק אחר היו בעבר בכדור הארץ כבני אדם, הפסיקו להתגלגל והפכו למדריכים, וחלק אחר זה חוצנים מכוכבים אחרים.  נקודת המוצא נותנת להם את הפרספקטיבה, ומשפיעה על המסר שהם מעבירים. וזאת מכיוון שלמדריכים אשר לא היו בגוף, אין את אותה עוצמת משקל על שיקולים ארציים- ולפעמים צריך לקחת זאת בחשבון.

במושגים שלנו היינו אומרים שיש להם אחריות גדולה-אותה הם עושים בשמחה (במושגים שלהם זה אחרת- למילה אחריות אין הרבה מקום, כי פשוט עושים והווים את מי שהם).

למדריכים סגנון החשיבה אינו ליניארי, ולכן לוקח זמן לתרגם אותם, המיינד שלהם אחר לגמרי , ויש צורך בזמן הסתגלות בין המיינד שלנו אליהם. זה כמו שתקע בארץ אינו מתאים לשקע בחול ויש צורך ב- מתאם, כך בתקשור צריך לבנות את המתאם במיינד שלנו כדי שנוכל לתקשר.

מעבר לכך שהחשיבה של המדריכים שונה, גם עוצמת האור שלהם שונה- וגם כאן למעשה, נדרש תהליך התאמה, הלוקח זמן… ולכן ללמוד לתקשר זה תהליך….

ליצור קשר עם ההדרכה שלנו זה גם ענין של רצון וטיפוח קשר ואהבה, צריך סקרנות בריאה ומניע נקי.